יומן תיאור חי מהרגעים הקשים - נכתב ע"י אחד הנכדים
הייתי בחור, ובד"כ התפללתי מנחה גדולה בשבת בלדרמן, ומשום מה באותה שבת התעכבתי בבית ואמרתי לאחי הקטן אחרי זמן מנחה בלדרמן בא נלך לסבתא, יצאנו לדרך ואז ראינו את א.צ. מחפש ושואל היכן יש עזרה ראשונה, שאלתי מה קרה, סבתא התעלפה?, לא התרגשתי זה קורה... הראינו לו היכן נמצא כונן עזרה ראשונה ברחוב ברסלב, שהשיב שבעיקרון זה לא המשמרת שלו אך בשביל הרבנית בכ"ז יבוא.
כבר בדרך שמענו את יללות האמבולנסים! עלינו למעלה... ואנחנו רואים את סבא עומד בפתח חדר השינה ופניו מתוחות, לידו עומד בנו הגרי"ש, לאחר כמה דקות אחי הציע לדודי הגרי"ש שיציע לסבא לחכות בסוכה עד שיוכרע איך יפול דבר, ואכן כך היה וסבא שב לתלמודו בסוכה, אחי רץ לד"ר הרב משולם הרט ולחץ אותו לבוא ברכב מיד, בינתיים סבא למד בסוכה והתאספו רבים מבני המשפחה, אשת רי"ש אמרה לי בדמעות תקרא לאמא שלך אתה לא מבין מה שקורה כאן, (שהיה הדבר בפתאומיות מוחלטת ולא צפוי כלל) רצתי הביתה אמרתי לאמא וגם לאבא, אמא אמרה תהילים בביתה, המצב היה שאף אחד לא האמין שיכול לקרות משהו.
לאחמ"כ חזרתי עוד פעם הביתה, ואז כבר התאספו אנשים בלדרמן לומר תהילים כל אותה העת, ואז אמא באה, וסבא לומד בסוכה והבית מלא בבנים והבנות נכדים ונכדות כולם יושבים ואומרים תהילים וסבא ממשיך ללמוד בסוכה, ד"ר הרט נכנס לסוכה יחד עם רופא ואומרים לסבא, המצב קשה אך אנו עושים כל מאמץ, סבא מהרהר קמעה וממשיך ללמוד!!!, הבית מפוצץ נכדים בסוכה ונכדות בסלון, אמא ודודה חנה בלובי, לפתע נכנס ד"ר הרט אני עמדתי בצמוד לסבא, ד"ר הרט מתכופף לסבא ואומר לו, אפשר לומר ברוך דיין האמת...! סבא מהרהר קמעה סוגר את הגמ' ואני פרצתי בבכי, כולם שאלו אותי מה קרה, אמרתי...
ד"ר הרט אומר לסבא שיש כמה שאלות הלכתיות, סבא קם לחדר שינה, לא הייתי שם אבל השאלות שהיו מה מותר ומה אסור וכו' [בימי השבעה סיפר לי ד"ר הרט שהציע לסבא שליט"א שישתה משהו וסירב עד לבירור הענין, כמו"כ הגיעו למקום אנשי החברא קדישא ושוחחו עם סבא על הדינים בכגון זה, כמו"כ דנו במהלך השבת האם מותר להספיד בחג, וכן זכורני שבחדר שינה ישבו הרבה נשים ובכו מאד, ואבא שליט"א הורה לכולם להפסיק מפני קדושת השבת, בינתיים ד"ר הרט הרגיע וכו'].
כשהתחילו סעודה שלישית כבר כל הבנים היו בבית נשאלו שאלות שונות שאינני זוכר, (כנראה על אונן בשבת) כשהגיע עת זימון היה שאלה מי יזמן והאם מותר או אסור, סבא אמר שיביאו איזה ספר שאינני זוכר, ונדמה לי שבסוף סבא זימן, כשפתח סבא ואמר רבותי נברך, אחד הבנים כמעט ופרץ בבכי מר, סבא שתק והביט בו כאומר שבת היום.
זכור לי שסבא עבר בסלון וראה את ביתו דודה חנה (הרבנית שטינמן ע"ה) ושאל אותה מה שלום חמיה (מרן הרב שטינמן), וכן דיברו עם סבא מתי לעשות את הלוויה האם במוצ"ש או למחרת כי אז יהיו יותר אנשים וסבא אמר בלילה.
במוצ"ש התחילו לבוא עוד ועוד נכדים ונכדות, בסלון ישבו הבנות שותקות בעיצבון לפתע נכנסה הרבנית יוספה ברזם נעמדה בפתח טמנה את ראשה בתוך ידיה ופרצה בבכי, מיד אחריה פרצו כולם בבכי מר.
הדברים שאני זוכר שהתפעלתי מאד:
א. שסבא למד כל הזמן.
ב. שסבא לא בכה בשבת וראו אצלו הרבה שתיקות של התאפקות של בכי, (במוצ"ש מיד בכה).
יה"ר שנזכה ללכת בדרכיה הגדולות, ויהיו הדברים לעילוי נשמתה הטהורה.