הוא יושב בקיתונו הצר בבני ברק אך שמו נישא בהערצה בעולם כולו. לרגל החג יצא יעקב מלמד להתחקות אחר סדר יומו העמוס של מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי • החל מתחילת עידן ההנהגה, דרך שעות הלימוד ועד חביבות המצוות הנדירה
שעת לילה מאוחרת. חברי הכנסת של מפגלת 'דגל התורה' עמדו שם מסביב לשולחנו הצר, ראשיהם כפופים, ליבותיהם הולמים, והתרגשות מיוחדת ניכרת על פניהם. בראש השולחן ישב הדור הצורה, מוחו חרוש קמטים, מצחו נשענת על כף ידו, גמרא עבת כרס פתוחה אל מול עיניו המושפלות אף הם כלפי מטה. קול תקתוק השעון חתך את הדממה המעיקה ששררה באותו הלילה בחדר המפורסם שברחוב רשב"ם 23."הייתה זו כמין מעמד קבלת עול ההנהגה", סיפר לימים אחד שהיה מעורב באותו פגישה לילית עלומה. היה זה מיד לאחר הסתלקותו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זיע"א, המגזר החרדי כמו עצר את נשימתו, נדמה היה כי עולם התורה עצר מלכת. מבין האנשים שחשו על בשרם ממש את הסתלקותו היו המה חברי הכנסת של מפלגת 'דגל התורה'.
הם הורגלו שבכל ספק שהתעורר על שולחנם, בכל שאלה שהגיעה לפתחם נחפזים הם היו מגיעים לרחוב חזון איש 5, שם בבית הצר הם היו שוטחים את השאלות, את הספקות, והם היו מקבלים תשובות ברורות, חדות כתער. אבל אז באה השמש בצהריים. מרן ראש הישיבה איננו.
"ברא כרעא דאבוה"
מאז ומעולם הבית ברחוב רשב"ם 23 היה לשם דבר. כבר בשנת תשמ"ט פקע שמו של בעל הבית – רשכבה"ג מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א בעולם כולו. מרן ראש הישיבה הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זיע"א צרפו באורח פלא למועצת גדולי התורה עם הקמת תנועת 'דגל התורה', צעד לכשעצמו הוכיח כבר אז את כוחו הרב שהיה לו לעילוי הפלאי מרחוב רשב"ם 23.
אבל נדמה, כי שמו של מרן שר התורה יצא לתהילה עוד קודם לכן. אם נצביע על נקודת הזמן שבו העולם כולו נחשף לדמותו הטמירה היה זה בהיכל בית המדרש לדרמן בבני ברק מיד לאחר הסתלקותו של מרן בעל ה'קהילות יעקב' זיע"א. בהיכל בית המדרש הצטופפו גברים ונערים, בחורי חמד לצד ילדי חיידר וכרו אוזניהם לשמוע את מילות ההספד על צדיק הדור שעלה לשמי מעלה ממרן ראש הישיבה הגרא"מ שך שהגיע לבכות את לכתו.
קולו של מרן ראש הישיבה עלה וירד, גופו רטט, עיניו היו לחות מדמעות. אבל אז הוא אמר את המשפט הבא, משפט שנחקק היטב בדפי ההיסטוריה של הציבור החרד לדבר השם בעולם כולו. "הסטייפלע'ר זכה והניח אחריו בן כמותו", זעק מרנא הרב שך, "ברא כרעא דאבוה", המשיך ראש הישיבה וציטט את דברי הגמרא הידועים.
היושבים כולם שפשפו את עיניהם כלא מאמינים. הרב שך הוא לא אחד שמפריז בשבחים ובתארים, בטח שלא בשעת הספד על הסטייפלער. יחלפו ימים, שבועות ושנים עד שהעולם כולו יזכה לחזות בפלא האדיר הזה, פלא שלא היה כמותו מאז ומעולם. פלא מהלך היושב בחדרו הקט בטבורה של העיר בני ברק ושמו הולך לפניו מקצה העולם ועד סופו.
ובחזרה לאותו פגישה לילית ברחוב רשב"ם 23 בבני ברק. חברי הכנסת החרדיים של 'דגל התורה' הרגישו כי הם צריכים פשוט "להפיל" את עול הנהגת המפלגה על כתפיו הרחבות של שר התורה. הם ידעו שהוא תמיד ברח מזה, תמיד הפנה אותם למרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זיע"א. אך כעת ראש הישיבה איננו.
וכך, בחדר הקטן הם הפנו את השאלה הציבורית הראשונה בכדי לקבל את הכרעתו של גדול הדור. מרן שר התורה הבין את המשמעות. הבין שפסו אמונים, שהדור נותר יתום. הוא הצטנף בכסאו, עצם את עיניו ממושכות ואז הרים את עיניו וענה בחמש מילים את התשובה לשאלה הציבורית הראשונה שהופנתה אליו אי פעם. דף חדש בדפי ההיסטוריה נפתח.
בהנהגת "דגל התורה"
כשאנו מנסים להתחקות אחרי הנהגתו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי, אי אפשר שלא לעלעל בדפי ההיסטוריה לימי ההקמה של תנועת 'דגל התורה' בידי מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך. כאשר יצא הרב שך אל כינוס היסוד של תנועת דגל התורה שנערכה בבניני האומה בירושלים בחודש תשרי תשמ"ט, הוא נסע ברכב מקורבו הרב שמואל אפשטיין, שהיה המנהל של עיתון 'יתד נאמן'.
כשיצאו מן הבית הורה לו הגרא"מ שך שיעבור דרך רחוב רשב"ם 23. לפליאתו של הנהג המסור השיב מרן הרב שך, שמי כמוהו הבין את מהות הדברים עד עומקם: "אנחנו נוסעים לאסוף את רבי חיים, אני צריך אותו לצידי במעמד כזה". ואכן בתיעודים המפורסמים מהמעמד ההיסטורי, נראה מרן הרב שך נכנס לאולם כשידו נתונה בידו של מרן הגר"ח וכך הם עלו יחד אל בימת הכבוד.
קצת לאחר מכן, בעצרת שהתקיימה ברחובה של העיר בני ברק לטובת המפלגה, כשהתבקש הגרא"מ שך לשאת דברים, שאל האם מרן הגר"ח נמצא, כשהשיבו לו שהוא נשאר בביתו, אמר שישלחו לקרוא לו ויודיעו לו שאמר, שאם הוא לא מגיע, הרי שהוא, הגרא"מ שך לא יישא דברים.
מיד הוזעק הרב שמואל אפשטיין מי שהיה גם מקורב לגר"ח, והלך למסור לו את הדברים. כאשר שמע זאת שר התורה נטל הוא את מעילו ויצא אל העצרת. כשפתח הגרא"מ שך את משאו אמר: "יושב כאן אדם גדול, אולי הגדול ביותר שיש בעולם, בהלכה ובכל דבר, כאמרם ז"ל "איזהו תלמיד חכם ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה", דרך ארץ שיהיה להמון בפניו".
הנהגתו של מרן שר התורה חצתה מגזרים, חוגים ועדות. כזו שלא ראינו אצל אף מנהיג חרדי אחר. אל ביתו שברחוב רשב"ם בבני ברק עולים מידי יום אלפי מבקשי ברכה ועצה. בגרם המדרגות הצר ניתן לראות אברכים ליטאים לצד להבדיל חובשי כיפה סרוגה, ישישים לבושי גרטל חסידי לצד להבדיל חילונים. כולם רוצים לחזות בפלא הזה. כולם רוצים להתברך ממנו, אפילו אם רק יברך במשפט קצרצר. העיקר לזכות ולנשק את ידיו.
עידן הקורונה
דמותו של מרן שר התורה נחשב כאפופת מסתורין. כאדם שתמיד היה נחבא אל הכלים, אין אדם ביקום כולו שיודע לפרט את נבכי האדם – מלאך הזה. סדרי לימודיו רצופים, שעות שינה מועטות, אכילה כדי קיום, ועשרים וארבע שעות ביממה של עבודת השם תמידית.
עידן הקורונה היה מהפכני מבחינת הוראותיו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א. בניגוד לשאר ההמלצות הוא הורה על פתיחת תלמודי התורה, קיום תפילות ושאר מצוות בלי להתחשב בהוראות משרד הבריאות. רבים אז לא הבינו בשכלם הדל, אך כיום כולם מבינים. שר התורה יושב בקיתונו הצר ברחוב רשב"ם 23 אך מצודתו פרוסה לעולם כולו.
נדמה, כי כל אדם שמגיע לביקור בישראל יכנס קודם למעונו של מרן שר התורה. מלבד ברכותיו שמתקיימות באופן מפליא, רבים ששים רק על ההזדמנות להיכנס לביתו המפורסם. בית פשוט למדי, קירות קלופים וארונות ספרים שמטים ליפול. אבל שם, ודווקא שם גידל שר התורה את ילדיו ודר שם במשך עשרות שנים.
מראה הבית מעולם לא הפריע לו או לרעייתו הרבנית ע"ה. להיפך, הם הסתפקו במועט, נהנו ממה שיש ומעולם לא התלוננו. שועי עולם שנכנסים כאן לבית נדהמים מעוצמת הפשטות, די להביט בחדר השינה של מרן שר התורה ולהבין מושגים חדשים בפשטות והסתפקות במועט.
עליית הגג
לפני עשרות שנים, סלון הבית שימש גם כחדר שינה לילדיו וגם כחדר לימוד. בניו ובנותיו מספרים כי זה מה שהכניס בהם חשק עז ללימוד התורה. להירדם עם קול זמזום לימודו של האבא הענק זה לא דבר של מה בכך. לפני שנים רבות הגיע אחד מנדיבי עם מארה"ב למעונו של הגר"ח והציע לתרום לבניית חדר נוסף בעליית הגג בכדי ששם הוא יוכל לשקוד על תלמודו באין מפריע.
לאחר האישור החדר נבנה ומני אז היה מסתגר שם מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א במשך שעות ארוכות מידי יום ביומו. לבסוף, החדר גם נהפך לחדר קבלת הקהל כאשר המונים הגיעו למקום. בשנים האחרונות מפאת חולשתו הפסיק שר התורה לעלות לעליית הגג, והוא לומד, מתפלל ומקבל קהל בסלון המפורסם של הבית ברחוב רשב"ם 23 בבני ברק.
ניתן להאריך עד אין סוף בפרק ההנהגה של שר התורה, אשר אל סופה לעולם לא נגיע בתקווה ובתפילה שיאריך ימים על ממלכתו עד ביאת גואל צדק, עד ועד בכלל. אך נדמה כי העולם לא מכיר את שר התורה האמיתי, לא מכיר מיהו באמת האדם הענק הזה שיושב כשהוא רכון על ספריו משעות הלילה המאוחרות ועד שעות הלילה המאוחרות וחוזר חלילה.
24 שעות של לימוד
השעה מעט לקראת ארבע לפנות בוקר. רחוב רשב"ם, כמו גם הרחובות הסמוכים והעיר כולה, שוממים. אין נפש חיה. אורות הבתים כבויים, הבריות נמות עתה את שנתם בטוב ובנעימים, 'חושך יכסה ארץ', אבל ברשב"ם 23 נראה כמו מקום שהאור בו אף פעם אינו פסק, אינו כבה לעולם. "בעל הבית", מרן הגר"ח קניבסקי, אשר דקותיו מחושבות להפליא, כבר קם משנת הליל, שינה התבטאנו? אז תיקון קטן, 'תנומה חטופה', כי במושגים שלנו, בני אנוש, לזאת לא יקרא שינה, סה"כ כמה שעות בודדות שתיים שלוש שעות בלילה, זהו זה שנת הליל שלו.
קול הלימוד, הזמזום, נשמע עדין מתמיד, הקול עולה ובוקע מחדר הלימוד הצר, ויוצא מבין תריסי הבית הישן, היישר אל היקום כולו, הנם את שנתו ברגעים אלו, ועוטף אותו במין רוגע וקדושה עילאית, שלא מעלמא הדין. הזמזום, הניגון, באותו הטון, ממשיך, ידיו מונחות על הגמרא שלפניו, מלטפות משהו, האצבעות מחזיקות הזמנה ישנה כסימניה, והן יחד שטות במהירות מבין שורות הגמרא, עוד שורה ועוד שורה, בש"ס עתיק היומין.
ידיו נעצרות, לשנייה, ושוב ממשיכות, לרוץ, בין שורות הגמרא, הסיבה לעצירה, ככל הנראה היא קושיא עצומה, שעלתה, אך בין רגע באה על פתרונה, אולי בעזרת ראיה שעלתה במחשבתו מאי שם בירושלמי, או אולי בבבלי מסכת מנחות. השעון הקטן, ניצב מולו, מרחק מטרים ספורים ממקום מושבו, מונח אי שם בין מדפי הספרים, שראשם מגיע לתקרת הבית הישן, מחוגי השעון נעים במהירות. השמש שעד לא מכבר הייתה, בתפארתה, בצדו השני של הגלובוס, כאשר כאן החושך שלט, אט אט, מתחילה לתת את אותותיה על פני היקום, ובשעה הקרובה אף תזרח.
"הגיע הזמן להתפלל שחרית", לוחש לו קול, ואז, הקול הערב, נעצר, הוא סוגר את הגמרא, באטיות משהו, לא לפני שמנשקה, ומתכונן לתפילת שחרית, את התפילה יתפלל בסלון ביתו, תפילת שחרית עם הנץ החמה, תפילה שהקפיד על זמנה מיום עמדו על דעתו, כנראה אי שם בגיל הבר-מצווה, לפני כשמונה עשורים. כשהוא יסיים את תפילתו, הנעשית במתינות, ללא תנועות מיותרות, יסעד את פת השחרית. המונים צובאים על דלתותיו, כאשר בפיהם, בקשה, תחינה, להיכנס אל חצר המלך הפנימית, לבית הגדול ברשב"ם 23.
והוא, גאון ישראל, רבם של כל בני הגולה, ומנהיגה של היהדות כולה בכלל, והחרדית בפרט, יישב בסלונו הצר, כאשר למולו פתוחה גמרתו הגדולה, ויקבל את הבאים, לשעה קצרה, כאשר לרוב יברך במילה שניים, ויחתוך שאלות כבדות משקל, בתשובה, קצרה, חדה קולעת, כאשר בסיומה ישוב לחיק גמרתו האהובה לעוד חמש שעות, של לימוד התורה בטהרתה, אלו השעות שלו, הרחק מעיני ההמונים, הרחק משאלות הבאים, ובקשת אלפי הברכות מהאנשים הצובאים על פתח ביתו.
לקראת השעה 12 בצהריים ישמש שר התורה כסנדק בבריתות הרבות שמתקיימות בביתו. לאחר מכן יתפלל את תפילת המנחה, ינוח קמעה ואז ישוב פעם נוספת לחיק גמרתו האהובה עד לשעות הלילה המאוחרות. כאשר בשעות אחר הצהריים ובערב הדלת תפתח מפעם לפעם והמוני משחרי פניו יזכו להיכנס לדקה בודדת לחדרו, להתברך ולצאת.
לסיים ש"ס עוד לפני הבר מצווה
אם נביט אל תוככי הבית הענק הזה נגלה שיטת חינוך מפוארת שניהל שר התורה ביד רמה. עוד קודם הבר מצווה סיימו כלל בניו את הש"ס. את לימוד הש"ס הם זכו לסיים יחד עם אביהם הגדול שמידי ערב התיישב ללמוד עמם יחד. נראה שהחינוך הושרש היטב כאשר עד ליום זה שלושת בניו מסיימים מידי שנה את הש"ס כולו.
מסיפורי ההוד הרשומים ברישומי קודש בספרי ימיה של משפחה מפוארת זו ולמעלה בקודש, נראה כמי שהיו שמים דגש מיוחד על חינוך הילדים, בהצצה קטנה להנהגתו של מרן הגר"ח רואים אנו שכבר בזמן שילדיו היו צעירים מאוד, בנים כבנות, היה משקיע בהם את כל מאודו ורצונו, שאיפתו הכנה, שלו ושל להבחל"ח רעיתו הרבנית ע"ה היו לראות את ילדיהם ממשיכים את שרשרת הזהב של גזע התרשישים ממנו באו.
חביבות המצוות
חביבות התורה והמצוות שהשריש שר התורה בביתו היו מן המיוחדות. בתו הרבנית ר. צביון העלתה בספרה 'בית אמי' כי מרן הסטיפלער זצ"ל היה מנענע את עריסות ילדיו בלילות תוך כדי שהיה מזמזם להם את שמות המסכתות וספרי התנ"ך, דבר שניכר היה גם אצל שר התורה עצמו שהשריש בדרכים שונות את התורה במוחם של ילדיו גם כשהיו צעירים לימים. בימי חול המועד היה שר התורה משחק עם ילדיו "משחק". כללי ה'משחק' היו שהגר"ח היה אומר שם של ספר מסוים, וילדיו היו צריכים למוצאו בין אלפי הספרים שהיו בחדר.
שנה אחת בימי בין הזמנים בקשו ממנו משפחתו שיואיל לצאת עמם לגן החיות, אך הוא סירב. אבל הם ידעו את "הנקודות", וכשאמרו לו בני משפחתו שאם יגיע יוכל לברך 'משנה הבריות' על הפיל והקוף, נעתר לבקשה. כך היה חינוך הילדים כשהכל סביב עסק התורה וקיום ההלכה, גם בדברים של חולין לכאורה. חוץ מזה דבר אל עניין אותו.
שר התורה יושב יומם ולילה והוגה בתורה כשדבר מעבר לזה לא מעניין אותו. גם כשהוא מקבל קהל, רצונו לשוב חזרה אל חיק ספריו האהובים. הידורי המצווה של שר התורה הן מהמופלאות. כזה רק ניתן ללמוד מימי חג הסוכות אז תמיד מהדר שר התורה לקחת לולב ארוך שדרה ואתרוג ענק ומהודר עם פיטם. כשנשאל על כך פעם השיב כי יש בזה משום חביבות והידור מצווה.
בשנים האחרונות כשרבו סוחרי האתרוגים שמעלים את סחורתם על שולחנו של שר התורה החליט הגר"ח ליטול חלק נכבד ממאות האתרוגים המהודרים הללו. וכך, מידי יום בחול המועד עומד מרן שר התורה במשך שעה ארוכה ומנענע עשרות אתרוגים בזה אחר זה. חזון איש ותימני, ומרוקאי. כזה הוא שר התורה, אדם שמחבב את המצוות בצורה פלאית שלא נראתה כאן מאז ומעולם. בשנים עברו הדברים היו נכרים יותר כאשר את תפילותיו הוא היה עורך בבית המדרש לדרמן, אך גם היום כשהוא ספון רוב שעות היום במעונו ניתן להבחין בפרטים הקטנים הללו. כאלו שמעידים כאלף עדים על חביבות המצוות הנדירה שיש למנהיג הדור.
הנהגתו בקודש של מרן שר התורה היא פלאית ממש, במשך שעות ארוכות הוא יישב בחדרו הצר כשהוא רכון על תלמודו באין מפריע. המונים יעברו אל מול פניו, יושיטו פתקאות לברכה, והוא באורח רוח יענה לכולם ויברך את רבבות מחלי פניו. למרות הקושי העצום שיש לו בהתנתקות מד' אמות של הלכה וגמרא הוא יעשה הכל בכדי להשיב להמוני השואלים והפונים בכדי לחזקם, לעודדם ולהשיב את רוחם. הוא כבר באמצע שנות התשעים לחייו אך רוחו צעירה בכל הנוגע לעסק התורה, הוא יצלול בעומקה של תורה יום ולילה באופן מעורר השראה, כזה שידהים אנשים רבים מהעולם כולו.
נדמה כי דווקא בימים אלה של חג הסוכות, ימים בהם אנו יושבים תחת צלו של הסוכה מוטלת עלינו החובה והזכות להתפלל שנזכה עוד רבות בשנים ליהנות מאורו הבהיר והענק של רשכבה"ג מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א. עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיו.