"והוריתי אתכם את אשר תעשון" (ד, טו)
היה זה לפני כעשרים שנה. הרה"ג רבי אורי טיגר, אברך צעיר לימים באותם ימים, שנה או שנתיים אחרי נישואיו, הגיע לביתו של מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, ובידיו כמה מספריו של מרן שליט"א.
כשהגיע, קיבלו הרב במאור פנים ובחביבות יוצאת דופן, הכניסו לביתו וישב עמו שעה ארוכה, כשהוא בודק אחת לאחת את ההערות וההגהות שעשה הרב טיגר על חיבוריו של מרן.
והנה מודיע מרן לרב טיגר, שעל אף שהשיחה עדיין לא הסתיימה ושלא כל העניינים לובנו כראוי… הוא נאלץ לעצור עכשיו, כי הגיעה השעה הקבועה שבה הוא לומד 'ירושלמי' עם חתנו, הלא הוא הגאון רבי זליג ברוורמן שליט"א, ראש ישיבת 'דרך אמונה'.
הרב טיגר כמובן מיהר לקום ממקומו ולפני שיצא אמר למרן שליט"א שמאחר ויש לו כמה סידורים לעשות בבני ברק, הוא יישאר באזור, ואם מרן מעוניין בכך, לאחר שיסיים את הלימוד עם הרב ברוורמן, הוא יכול להתקשר אליו, והוא, הרב טיגר ישמח לשוב ולהשלים את החסר…
חייך מרן ובתנועת יד שמבטאת חוסר אונים, אמר לרב טיגר: "טלפון??? אני לא יודע איך משתמשים בזה…".
"באותו רגע נפל לי האסימון", מספר הרב טיגר, "התחדדה אצלי ההבנה של מה שידעתי עוד קודם לכן ועכשיו ביתר שאת: רבינו הגר"ח קנייבסקי הוא לא רק 'מתמיד עצום', הוא לא רק 'מקדיש כל שבריר של רגע ללימוד התורה', אלא שהוא בכלל לא חי אתנו באותו הדור, לא מעניין אותו בכלל מה קורה מסביבו. הוא יכול לעבור כמה וכמה פעמים ביום ליד מכשיר הטלפון, אנשים מסביבו מדברים בטלפונים יומם ולילה, והוא מעולם לא התעניין איך זה עובד, ואיך משתמשים בזה…".
בימינו זה נשמע מופרך לטעון שאחד מבאי ביתו של מרן שליט"א לא ידע על כך, כל ילד יודע כיום שרבינו הגר"ח קנייבסקי פרוש ומנותק מהעולם הזה באופן מוחלט, אבל אז הליכותיו של מרן הגר"ח לא היו מפורסמות כמו היום, ועל אף ששמעו כבר יצא בכל העולם כאחד מגדולי הדור, רוב הנהגותיו היו טמירות ונעלמות מעיני הציבור.
פנינו אל הרב אורי טיגר, ממקורביו הגדולים של מרן שליט"א ומהאנשים שזכו להפגנת חביבות יוצאת דופן מצדו, בבקשה שיספר לנו על האופן המיוחד והיוצא דופן שבו הוא מתקבל בבית מרן הגר"ח בכל הזדמנות, ועל סוד החביבות העצומה שמפגין מרן כלפיו בכל פגישה שכזאת.
באחרונה התפרסמו כמה וכמה תיעודים מרתקים מהשיחות הללו של מרן שליט"א עם הרב טיגר, בהן יש גם סיפורים מאוד מעניינים שמספר מרן על דודו החזון איש, על אביו הסטייפלער הקדוש וגם מעט על עצמו ועל קורותיו בשנים קודמות.
האחיין של החזון איש…
"הייתי אז אברך צעיר לימים, היתה זו שנת השמיטה לפני 21 שנה, ולמדתי בכולל 'זרעים'. אחד הספרים שלמדנו כמובן היה ספרו של מרן שליט"א 'דרך אמונה', ספר שהפך עם הדפסתו לספר יסוד בכל הקשור ללימוד של הלכות שביעית בפרט וכל הנושא של 'זרעים' בכלל.
"שמעו של מרן שליט"א כבר יצא אז ברחבי העולם. ידעתי שיש בבני ברק יהודי שכל כולו קודש לה', המתמיד הכי גדול בדור, משהו שלא רואים בשום מקום אחר, אדם גדול מאוד שלא פסיק פומיה מגירסא יומם ולילה, ושמו הגאון רבי חיים קנייבסקי, בנו של הסטייפלער, אחיינו של החזון איש….
"אפילו היו לי בבית כמה מספריו של מרן שליט"א, וכאמור למדנו בכולל את ה'דרך אמונה', אבל מעולם לא זכיתי לראות את מרן הגר"ח.
"תוך כדי הלימוד ב'דרך אמונה', התעוררו לי כמה הערות והיו לי גם כמה תיקונים שחשבתי שצריך אולי לתקן בספר בגלל טעויות דפוס וכדו' או מראי מקומות לא מדויקים, אבל צחקתי על עצמי, אמרתי "מה שאתה יודע, הגר"ח קנייבסקי בוודאי גם יודע… מה אתה עושה מעצמך צחוק ושולח לו הערות???".
"אבל בסופו של דבר לא הצלחתי להתאפק, כתבתי כמה הערות על דף, ושלחתי למרן שליט"א, בצירוף הפרטים שלי והכתובת שלי, למקרה שהוא יחליט להתייחס להערות שלי…
"בהמשך למדתי לדעת שהוא הקפיד מאוד להגיב לכל מי ששלח לו מכתב, אבל אז לא חשבתי שאזכה לתשובה. עבר זמן מה, וקיבלתי תשובה…
"במכתב החוזר כתב לי הגר"ח: "נהניתי מאוד מהערותיו", והוסיף שאם יש לי עוד הערות, שאשלח גם אותן…
"כשקיבלתי כזאת תשובה חמה, החלטתי לשלוח עוד מכתב אחד, ושוב הגיעה תשובה שבה מרן כתב לי שהוא מאוד נהנה מההערות ושאשלח עוד…
"אחרי המכתב השלישי והרביעי אמרתי לעצמי שזה כבר לא עסק להמשיך ככה בהתכתבות מרחוק…. אני חייב לנסוע לבני ברק ולראות את הרב בכבודו ובעצמו…
"ביררתי מתי שעות קבלת הקהל ונסעתי לבני ברק, הגעתי לבית מרן שליט"א, והיה שם תור של אנשים, בלי עין הרע… חיכיתי כחצי שעה בתור וכשהגעתי הרב מיד שאל אותי "מי אתה?", אמרתי לו "אני טיגר". לא לקח לו זמן רב להבין מי אני: "טיגר מהמכתבים???", הוא שאל מיד, וכשהשבתי בחיוב הוא חייך אלי ואמר לי "שב!!!".
"התיישבתי, ומאז לא הפסקתי. הרב היה מאוד מקרב אותי, מתייחס אלי בחביבות מופלגת, הקשיב לכל הערה שלי. בהתחלה הוא היה בודק אותי בכל דבר, אני הייתי מגיע מוכן עם צילומים, אם היתה איזו טעות ב'מראה מקום', צילמתי את העמוד עם השגיאה, ולאחר מכן הייתי בא למרן ומראה לו טעויות דפוס, שהציון של הדף בספרו אינו מתאים. הוא היה פותח את הספר שלו ואת הספר שממנו הובא הציטוט ובודק כדי לוודא שאכן נפלה שגיאה, ורק לאחר שנוכח לראות שאכן היתה פה טעות הוא קיבל את התיקון שלי… בהמשך הוא כבר התחיל יותר 'לסמוך' עלי ופחות היה בודק אחרי…
"אם בתחילה הייתי מגיע בכל פעם עם חמישה או עשרה תיקונים, כשראיתי שמרן שליט"א סומך עלי שאני אגיה את ספריו הייתי משקיע יותר ומתאמץ יותר ומספר התיקונים הלך וגדל, עד שמרן התחיל לתת לי את הספרים שלו לפני שהדפיס אותם כדי שאעבור ואעשה את התיקונים שלי מלכתחילה, אבל כמובן שזה לא אומר שלא היו תיקונים גם אחרי ההדפסה…
"חוץ מהתיקונים, יש גם את נושא ההערות שמתייחס לתוכן עצמו ולא רק לשגיאות הקלדה או טעויות דפוס. היו מקרים שמצאתי שמרן שליט"א מבאר במקום אחד כך, ובמקום אחר מבאר באופן שונה והייתי מעיר על זה, ליישב את הסתירה או לבדוק איזה מבין שני הפירושים הוא הפירוש שהרב אכן ממשיך לסבור כמותו, ומאיזה מהם הוא חזר בו וכדו'.
נגד התחזיות הרפואיות
"הגיעו הדברים עד כדי כך, שכשהיה מרן שליט"א מאושפז אחרי אירוע מוחי בו לקה ל"ע, הוא היה ב'מעיני הישועה', והיה משותק בחצי גוף רח"ל. הרופאים היו מאוד פסימיים באשר לסיכויי השיקום. הם אמרו למרן שליט"א שגם אם יצליחו לשקם את הנזקים והוא יוכל ללכת על רגליו ולהניע את ידו, הם לא מאמינים שיש סיכוי שהוא יוכל לשוב ולכתוב, כי הנזק לאצבעות היה מאוד חמור.
"כולנו יודעים איך זה הסתיים", מספר הרב טיגר, "מרן שליט"א הוא אדם עם הרבה מאוד עקשנות לדברים הנכונים. הוא החליט שהוא אינו שומע בקול הרופאים בעניין הזה, והיה מתאמץ מאוד מאוד להחזיר לעצמו את יכולת התנועה, עד שהשתקם באופן יוצא דופן ואף היה שב לכתוב כמאז ומקדם.
"בכל אופן, בתקופה בה הוא היה מאושפז, נכסוף נכספתי לבקר אותו וגם אם לא לדבר איתו, לפחות לאחל לו רפואה שלמה. נסעתי מירושלים לבני ברק, נכנסתי ל'מעיני הישועה' וחיפשתי איפה מאושפז הרב קנייבסקי. כשהגעתי לחדרו, עמד שם אחד מבני המשפחה וגירש אותי… הסברתי שאני מקורב לרב, זה לא עזר לי כלום. שמרו עליו מכל משמר, ולא נתנו לאף אחד להתקרב אל מפתן דלתו…
"אחרי כמה ימים שוב נסעתי לבני ברק, ניסיתי להשתחל פנימה, אבל השמירה היתה 'שמירה מעולה', שוב גורשתי, ואחר ימים חזר הדבר על עצמו בשלישית.
"באחת הפעמים הגעתי בזהירות, וראיתי שהדלת פנויה. אין שם אף שומר… הרבנית ע"ה ישבה שם בצד ושוחחה עם כמה נשים, הבנתי ששמו אותה לשמור, אבל היא היתה לה קבלת קהל משלה, ולרגע אחד היא הסיחה את דעתה מהשמירה המוקפדת…
"בשקט בשקט השתחלתי אל חדרו של מרן שליט"א, ובאותו רגע קפצה הרבנית ממקומה ומיהרה לדרוש ממני שאצא החוצה כי אסור להפריע לרב, הוא צריך לנוח והרופאים לא מסכימים שיטריחו אותו. מרן שליט"א כבר ראה אותי, הוא אמר לרבנית שתניח לי: "זה בסדר", אמר לה, "הוא חבר שלי…".
"כמובן שגם אני עצמי חסתי על הרב, לא רציתי להפריע לו חלילה וחס, הייתי שם זמן קצר מאוד, רק אמרתי לו כמה מילים, איחלתי רפואה שלמה ומיהרתי להיפרד לשלום ולצאת.
"באותו ביקור קצרצר ראיתי דבר מופלא. מרן שליט"א היה שקוע בלימוד רמב"ם הלכות טומאת צרעת… היה זה חלק מה'חובות' המפורסמים שלו, חלק מסדר הלימוד שלו שבמסגרתו הוא לומד את התורה כולה מדי שנה בשנה. זה היה כשהוא שכב על מיטת חוליו, אחרי אירוע מוחי קשה, עם חצי גוף משותק, וכשהוא 'נח' כביכול במצוות הרופאים… מה נאמר ומה נדבר…".
סודו של שעון היד
אחת השאלות ששואלים את הרב טיגר פעמים רבות היא מה הסוד שמסתתר מאחורי ההקפדה של מרן שליט"א שלא יענדו שעון על פרק היד. בהקשר זה הוא מספר לנו:
"לפני שנים כתבתי ספר בשם 'דרך איש', שבו אני מביא מעין כללים של מרן החזון איש זיע"א, בלימוד בפסיקה ועוד.
"באתי לבני ברק, והראיתי למרן שליט"א את הספר, לשמוע את דעתו ואת הערותיו לפני שאשלח את הספר להדפסה. מרן ממש יצא מגדרו, הוא עבר איתי כמעט מילה במילה ואות באות, הוא התעניין בצורה יוצאת דופן בחיבור הזה, ובמהדורה שניה אף טרח וכתב בכתב ידו הערות לספר.
"הזמן נהיה דחוק, סדר היום של מרן שליט"א לא מאפשר לו לשקוע בדברים לא מתוכננים ולכן נאלצתי לקום ולהיפרד. חזרתי הביתה, ואחרי כשלוש או ארבע שעות התקשר אלי אחד מנכדי מרן שליט"א כשבפיו טענה: "בגללך הרב לא ישן היום בצהרים…".
"דרכו של מרן לקום בשעות הקטנות של הלילה ולפצוח בסדר יום עמוס בלימוד בלתי פוסק…", מסביר הרב טיגר, "ולכן בצהרים הוא שוכב לנוח מעט, כחצי שעה אולי. באותו יום, כך סיפר לי הנכד, הרב דילג על שעת השינה, הוא הלך לישון, אבל במקום לישון הוא התיישב על המיטה ועלעל בספר, קרא כל מילה, עד שעבר זמן השינה שלו והוא היה חייב להמשיך בסדרי היום האחרים, שעליהם אי אפשר לוותר…
"אציין שפעם אחת נכנסתי לחדרו של מרן, והופתעתי לראות שיש שם מישהו שישן במיטה. לרגע עברה בי מחשבה של כעס, מי הוא זה ואיזהו שישן בחדר של הגר"ח קנייבסקי… בהמשך התברר לי שזה היה אחד מבני המשפחה. מרן הרגיש בכך שאני לא מסתכל על זה בעין טובה והוא אמר לי: "דע לך שלישון זאת לא בושה. מי שלמד הרבה והתעייף, עליו לשכב לישן, זאת לא בושה לישון!!!".
"בכל אופן, הסיפור הזה עם שנת הצהרים עליה דילג מרן שליט"א למרות שהוא מלכתחילה הולך לישון רק כי אין ברירה וכי הגוף חייב מעט מנוחה, גרם לי לראות במו עיני עד כמה היחס של מרן שליט"א לדודו החזון איש הוא עצום ומופלא.
"אצל מרן שליט"א, זכרו של דודו ורבו המובהק מרן החזון אי"ש זצ"ל, יקר לאין ערוך. הוא מדבר הרבה על החזון אי"ש, ולמעשה הוא גם כתב את 'קונטרס הזכרונות' על הנהגות החזון איש, ומעשה שהיה כך היה.
"מרן הגר"ח שליט"א התגורר קודם נישואיו בדירה אחת יחד עם אביו, מרן הסטייפלער הקדוש ומרן החזון איש. רעייתו של מרן החזון איש הרבנית ע"ה היתה חולנית, ומאחר ושניהם לא יכלו להתגורר בגפם משום שנצרכו לעזרה, עברו בשנים האחרונות מרן הסטייפלער הקדוש ורעייתו להתגורר יחד עם מרן החזון איש ורעייתו כדי לטפל בהם.
"כך גרו שלושה גאוני עולם בבית אחד: החזון איש זצ"ל, הסטייפלער זצ"ל ויבלחט"א מרן הגר"ח שליט"א.
"אחרי שנסתלק החזון איש לבית עולמו, ביקש מרן הסטייפלער מבנו מרן שליט"א שיעלה על גבי הכתב את ההנהגות של החזון איש שראו באותה תקופה בה התגוררו יחד, וגם קודם לכן, כדי שיהיה לדורות הבאים ספר עם הנהגות החזון איש, חוץ מהספרים שהוא עצמו כתב בחיי חיותו.
"מרן שליט"א אמר לאביו שהוא חושש מאוד שמא חס ושלום תצא שגגה מתחת ידו והוא יכתוב דבר לא נכון, כי הוא לא כתב את הדברים סמוך לראייתם, וכעת כבר עבר זמן והוא אינו זוכר אותם בצורה המדויקת שאירעו…
"למעשה, קיים מרן שליט"א את רצון אביו זצ"ל, והעלה על הכתב את 'קונטרס הזכרונות'.
"ומכאן התשובה לשאלה על השעון. בקונטרס הזה כותב מרן בין היתר שמרן החזון איש היה חושש בשעון יד לגברים שיש בזה משום 'לא ילבש'.
"היו בשנים האחרונות כל מיני הסברים למה מרן שליט"א החל להעיר לאנשים הבאים אליו בעניין הזה של השעון על היד ובעניינים דומים אחרים, וחשבו שאולי זאת חומרה חדשה שלו וכדו', אבל האמת שזה דבר ישן מאוד שהוא ראה אצל החזון איש זצ"ל.
"באופן כללי, באי ביתו של מרן שליט"א יודעים, שבשנים המאוחרות יותר הוא התחיל להעיר יותר בעניינים שבקדושה והיבדלות מטומאת העמים וכדו'. שרוולים קצרים, חולצות של ילדים עם ציורים של חיות טמאות, חולצות עם כיתוב בלע"ז, הכיפוף של שולי הכובע שלא יהיה כלפי מטה וגם העניין של ענידת שעון על היד.
"ישנה תאוריה הטוענת שמרן שליט"א החל להעיר על שעון היד רק לאחר פטירת חמיו מרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב זצ"ל, אבל אני לא בטוח שזה מסתדר עם הסדר הכרונולוגי של הדברים, וכמדומני שהוא החל להעיר על זה עוד לפני הסתלקותו של מרן הגרי"ש, ובכל מקרה ההקפדה שלו בנושא היתה מאז ומתמיד כתוצאה מחשש החזון איש, אלא שבשנים האחרונות הוא החל להעיר על כך גם לאחרים".
בתוך השיחה מתאר לנו הרב טיגר, את האווירה השוררת בביתו של מרן שליט"א בעת שהוא עובר עמו על הספרים: "מצד אחד, הרב מפגין כלפי חביבות מיוחדת במינה. הספרים שכתב יקרים מאוד ללבו, ולכן העיסוק בהם מסב לו נחת גדולה, והוא מכיר טובה בצורה יוצאת דופן לכל מי שנוגע בעניין הזה.
"מצד שני יש אווירה של אימה ופחד. יש הרגשה שאתה יושב לצדו של מלאך ה' צבקות, אדם קדוש וטהור, שאין לנו שמץ של השגה, במידת המסירות וההתמסרות שלו לתורה באופן מוחלט, עד כדי כך שאין לו שום דבר בעולם הזה חוץ מהתורה. הוא מונח בלימוד כל הזמן, וגם כשהוא מדבר על דברים אחרים לרגע או שניים, כל ההסתכלות שלו על הנושאים האחרים מגיעים דרך התורה הקדושה.
"אם בא מישהו לרב, ושואל אותו אם לקנות דירה בעפולה או בכל ישוב אחר שאינו מוזכר בתנ"ך כחלק מארץ ישראל, מה עושה מרן? הוא פותח 'דרך אמונה', שם יש מפה של גבולות ארץ ישראל, ובודק אם היישוב הזה נמצא בשטחי ארץ ישראל או לא… אבל אם היישוב מוזכר בנביא, התשובה מיידית, הוא יודע שזה יישוב בשטחי ארץ הקודש.
"ולכן, כל השיחה עם מרן היא עניינית ורצינית מאוד. צריך להתכונן מראש מה לומר ואיך לומר, זה סוג אחר לגמרי של שיחה.
"אפילו כשאני רוצה לבקש ממרן שליט"א ברכה על עניין כזה או אחר, או להתייעץ אתו בקצרה בסוגיה שאני צריך לקבל בה החלטה, קודם כל מדברים בלימוד, סוגרים ומסיימים את כל העניינים הנוגעים ללימוד, ורק בשניה האחרונה, כשאני כבר מקפל את הדפים ומרן מעתיק את עיניו מהדפים שלי אל הגמרא שלו, זאת השניה שבה אפשר לתפוס את תשומת לבו ולבקש את עצתו וברכתו…".
שלוש תשובות לשאלה
"הכל יודעים שמרן הגר"ח קנייבסקי הוא גאון הדור", אומר הרב טיגר, "הגאונות שלו היא לשם דבר, כבר עשרות שנים שכולם יודעים שכל רז לא אניס ליה, הוא בקי בכל מכמני התורה, ויודע אותה ישר והפוך בעמקות מיוחדת ובבהירות מופלאה.
"כמו כן גלוי וידוע לכל, שמרן שליט"א הוא צדיק וקדוש, הפרישות שלו מענייני העולם הזה היא לשם דבר, האור המיוחד הנסוך על פניו נראה לעין כל.
"אבל למרן יש עוד נקודה, שגם בה הוא אחד ומיוחד בדור: טוב לב אינסופי! יש לו רחמים על כל נברא, והלב שלו מלא באהבה לכל יהודי באופן שקשה לתאר. זאת הסיבה שלמרות הכמיהה העזה שלו לתורה, הוא מוכן להפסיק מהלימוד ולהשיב לשואליו דבר. מבחינתו מדובר בהקרבה עצומה, הוא לא יכול לוותר על רגע אחד במחיצת הגמרא, אבל כשיהודים רוצים לקבל עצה או ברכה, אין ברירה, הלב הטוב שלו לא נותן לו להשיב את פניהם ריקם…
"ואכן, מידה מיוחדת היתה בו ברבינו שליט"א, עד השנים האחרונות ממש, ובמשך עשרות שנים, הוא היה משיב תשובה בכתב לכל מי ששלח לו שאלה. ממש לכל אחד, על כל שאלה ושאלה! לפעמים הגיעו אליו מכתבים עם 30 שאלות, הוא היה עובר על הכל ומשיב על כל אחת מהן, וזה היה במשך שנים, עוד כשאביו הסטייפלער הקדוש היה חי, כבר היה הגר"ח מקבל מכתבי שאלות ומשיב עליהן.
"שאלתי את מרן שליט"א בכמה הזדמנויות, מה הסוד של ההנהגה הייחודית הזאת, למה הוא טורח להשיב על כל שאלה?
"הרי אין בעולם דבר יקר יותר לבעליו, ממה שהזמן יקר לרבינו שליט"א, ואם כן למה הוא הסכים 'לבזבז' מזמנו על שאלות שכתבו אנשים מכל העולם?
"קיבלתי ממרן שליט"א שלוש תשובות שונות לשאלתי, ומכל אחת מהן אפשר ללמוד הרבה: פעם אחת השיב לי מרן, שהוא עונה לשאלות כי זה ממריץ אנשים ללמוד ולהתאמץ, ולכן שווה לו לבזבז מעט מזמנו, כדי שאחרים ישקיעו יותר מזמנם בלימוד.
"פעם אחרת השיב לי מרן ביתר פירוט ואמר לי, שמאחר והוא אינו נושא במשרה תורנית, הוא לא מלמד בישיבה או בכולל ובעצם לא עשה פעולות להעמדת תלמידים, לכן הוא מקיים את 'והעמידו תלמידים הרבה' בכתיבת הספרים שלו ובמענה לשואלים, ממילא זה לא בזבוז זמן אלא קיום מצוות 'ושננתם', כמו שאב מחויב לבטל מתלמודו כדי ללמד את בנו והרב את תלמידו.
"התשובה השלישית שקיבלתי ממרן, והיא בעצם התשובה הראשונה היתה: רחמנות! אנשים כתבו מכתב ומחכים לתשובה, אי אפשר לאכזב אותם…
"מעניין לומר שאת שתי התשובות הראשונות שמעתי ממנו רק פעמים בודדות. אבל את התשובה השלישית – 'רחמנות', שמעתי ממנו פעמים רבות, וגם כשהוא אמר לי את הטעמים האחרים הוא הצמיד להם גם את הסיבה של 'רחמנות'… זה מגיע מטוב לב!
"ובאמת רואים את זה לא רק במכתבים אלא בכל דבר, כל מה שקשור לחסד, מרן שליט"א עושה אותו בשמחה ובלי היסוס.
"וכבר היה מעשה, שפעם אחת ירד מרן לחפש אותי ברחוב. היה זה כשהילדים שלי היו קטנים, ולא פעם הייתי מביא אותם איתי לבית מרן, הם היו בעגלה ואני הראיתי לו את ההערות שלי. לא פעם שכחתי שם על השולחן את הבקבוק או המוצץ וכדו'. רבינו אף אמר לי בדרך צחות, שאני כבר יש לי חזקה לשכוח אצלו את הבקבוקים של התינוקות, ולכן אני צריך לשים יותר לב…
"פעם אחת הייתי אצל מרן עם אחד הילדים, ולאחר מכן יצאתי לעשות כמה סידורים בבני ברק, ובעודי מסתובב בבני ברק, נזכרתי שהשארתי את הבקבוק של הילד בבית הרב. מיהרתי לחזור חזרה, ואני פוגש שם מתחת לבית את חתנו של מרן, הגאון רבי יהושע צביון, ששאל לשם מה הגעתי, וסיפרתי לו ששכחתי את הבקבוק…"
'פתרת לי פליאה גדולה מאוד', אמר לי הגר"י צביון, 'מקודם ראיתי את מורי חמי יורד למטה, יוצא לרחוב ומחפש מישהו. זה היה מאוד מוזר, ממתי הרב מחפש אנשים ברחוב??? עכשיו אני מבין שהוא פשוט רץ אחריך כשראה ששכחת את הבקבוק'…
"ואכן" משלים הרב טיגר את המעשה, "כשעליתי לבית הרב הוא מיד קידם את פני ואמר לי: 'איפה היית? חיפשתי אותך, רחמנות על הילד שנשאר בלי הבקבוק'…
"הוא לא דיבר על השבת אבדה, הוא לא נכנס לשאלה אם הוא מחויב בהשבה או לא, ואם יש לזה דין אבדה, זה פשוט עניין של רחמנות לפני הכל. גם מי שהוא 'זקן ואינה לפי כבודו', אינו פטור מהצורך לרחם על הזולת…".
השעון שלהם והשעון שלנו…
"עוד מעשה דומה במקצת, אירע כשפעם אמר לי מרן להגיע אליו בשעה מסוימת, כמדומני שהיה בשעה 3:00 אחה"צ, זאת השעה שבה אמור מרן להיות כבר אחרי מנוחת הצהרים הקצרה שלו, ולקום לעוד שעות ארוכות של עמל ויגיעה בתורה הקדושה. הוא גם אמר לי שאם הדלת תהיה סגורה, שלא אהסס להקיש עליה עד שהרבנית תפתח לי ותכניס אותי פנימה.
"באי ביתו של מרן יודעים שהוא לא מחליף את השעון שלו מחורף לקיץ וכדו'. מבחינתו יש רק שעון אחד, מה שאנחנו מכנים 'שעון חורף'. שעון הקיץ זאת המצאה מיותרת, שהוא לא מצא טעם להתחשב בה, ולכן השעון שלו נשאר על שעון חורף כל ימות השנה.
"משום מה באותה פעם נשמט הדבר מזיכרוני, ומאחר ומרן הורה לי להגיע בשעה 3:00, הגעתי בשעה היעודה, וכמו שאמר לי מרן מראש, הדלת אכן היתה סגורה. נקשתי על הדלת פעם ופעמיים, אין קול ואין עונה. ניסיתי עוד קצת, ומשראיתי שלא עונים סבתי על עקבי והלכתי לסדר כמה עניינים. אחרי שעה וחצי או יותר חזרתי לבית הרב, והפעם היתה הדלת פתוחה ואנשים יצאו ובאו.
"כשראה אותי מרן מיד שאל אותי: 'איפה היית? למה לא הגעת בשעה 3:00 כמו שסיכמנו???' השבתי שעשיתי כפי שצוויתי, הגעתי בשעה המיועדת בדיוק רב, נקשתי על הדלת שוב ושוב, וכשראיתי שלא עונים, נאלצתי ללכת ולנסות את מזלי בפעם אחרת…
"הרב שומע את דברי ומתפלא מאוד: 'איך יכול להיות? אם דפקת בשלוש, הרבנית בוודאי היתה פותחת לך. זה לא הגיוני!'. ואז עלה חיוך על פניו של מרן: 'מה השעה אצלך???', הוא שאל אותי, הסתכלתי על השעון ואמרתי: 'אצלי השעה 4:30…'. מרן צחק חייך ואמר לי: 'עכשיו השעה שלוש וחצי!!! אתה יש לך את השעון של המשוגעים!'…".
הוכחה מצולמת
בתקופה האחרונה התפרסמו כמה וכמה מהשיחות הללו, של מרן הגר"ח שליט"א עם הרב אורי טיגר, כשהן מוקלטות ומצולמות, מה שהעלה את השאלה האם מרן התייחס לעצם העניין שמצלמים אותו ומקליטים אותו כל כך הרבה.
"האמת שאני עצמי לא אמרתי לרב מעולם שאני מקליט ומצלם", אומר הרב טיגר, "אבל כן שאלתי אותו באופן כללי דבר הלכה: האם מותר להקליט ולצלם אדם ללא ידיעתו. השיב לי מרן בקצרה: 'קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה', כלומר, אכן אפשר לצלם ולהקליט ולא חייבים מבחינה הלכתית להודיע מצולם על כך.
"כל אדם אחר, בוודאי היה מרגיש מיד שמצלמים ומקליטים, אבל מרן שליט"א מידה אחרת יש לו. הוא אינו מודע בכלל למה שקורה מסביבו. טווח הראיה שלו מתחיל בגמרא ונגמר שם, בגמרא. בשנים קודמות הוא היה רואה למרחק של שני מטרים בערך בראיה בעלמא, כל מה שהיה מעבר למרחק הזה, לא נכנס בכלל לשדה הראיה שלו, וגם מה שכן היה בתוך הטווח הזה לא עניין אותו כמעט, אלא אם כן זה נוגע ללימוד התורה.
"בשנים הראשונות לא צילמתי ולא הקלטתי. הגעתי למרן לשיחות קצרות, הייתי בא, מראה לו כמה תיקונים והערות, הוא היה עובר עליהם, מסתכל ומעיר את הערותיו והייתי חוזר הביתה.
"בהמשך זה הפך להיות יותר רשמי. בכל פעם שהגעתי מרן הורה לי להתיישב על ידו, והיה מעיין יחד איתי בדפים ובספרים, והפגין כלפי חביבות מיוחדת במינה, וכשהבנתי כמה שזה נדיר החלטתי לצלם, כדי לתעד את הדברים החשובים של מרן שליט"א, כפי שיצאו ישירות מפיו, ובנוסף כי אם לא אצלם ואקליט, הנכדים שלי לא יאמינו לי כשאספר להם על כך לעת זקנותי…
"הנחתי את המצלמה על צדו האחר של השולחן, ומרן בכלל לא היה שם לב. בהמשך זה כבר נהיה יותר ממוסד, והבאתי צלם שסידר מצלמה מקצועית עם חצובה, מרן בכלל לא הרגיש בזה, וגם אם ראה שיש שם משהו, הוא אף פעם לא טרח לשאול מה זה המכשיר הזה ומה הוא עושה כאן… זאת עוד הזדמנות לראות איך הגוף של האדם משועבד לנשמה שלו, וכשאדם באמת באמת לא רוצה לראות שום דבר חוץ מתורה, ולא מעניין אותו שום דבר חוץ מתורה, הוא אכן לא רואה כלום ולא שם לב לכלום, שום דבר לא מעניין אותו ולא מסיח את דעתו, כי מבחינתו זה כאילו לא קרה בכלל, ואפשר לומר שזה לבד ספר מוסר שלם, שאפשר ללמוד ממנו רבות לעבודת ה'".
מתוך אתר דרשו